לתוכן העניינים, כאן. מדרש אגדת בראשית הוא מדרש לספר בראשית, בעל מבנה ייחודי. הוא כולל עשרים ושמונה יחידות, שכל אחת מהן מורכבת משלושה פרקים: פרק תורה – על פסוק מבראשית; פרק נביאים – על פסוק מהנביאים ופרק כתובים – על פסוק מתהילים. חלוקה זו משקפת את קריאת התורה בשחרית של שבת, ההפטרה שלאחריה וקריאת פרקי כתובים במנחת השבת. מדרש זה מסתעף מן הספרות התנחומאית והוא נוצר כנראה במאה התשיעית בדרום איטליה. מהדורה ביקורתית זו מורכבת משני חלקים: החלק הראשון כולל מבוא מקיף על אודות עדי הנוסח של המדרש וענפיהם, מקורותיו, מבנהו המיוחד, האמצעים הספרותיים שבו והפולמוס האנטי נוצרי המשוקע בו. החלק השני כולל את נוסח הפנים של המדרש על מאתים וחמש פסקאותיו עם מנגנון חילופי הנוסח. לכל פסקה הוקדם מבוא נפרד המתייחס למבנה שלה, למקורותיה ולתכניה ולאחריו מובא ביאור שיטתי לפסקה.

'קדושתא' היא מערכת פיוטים לתפילת עמידה, המתרחבת לכבוד אמירת הקדושה ומונה חלקים רבים ומורכבים. ראשיתה בארץ ישראל, במאה הרביעית או החמישית. לפנינו היא עומדת לראשונה כקומפוזיציה בנויה בעלת חוקים סדורים ומורכבים ביצירתו של הפייטן יניי, בן אמצע המאה השישית, רבו של ר' אלעזר בירבי קליר (המכונה בפי העם 'הקליר'). כפי שהיא מופיעה לפנינו במאות יצירות של יניי והבאים אחריו, צופנת הקדושתא סודות רבים: שרשרות הפסוקים מסתוריות מלוות את חלקיה הראשונים; פסוק קבוע המסיים את השרשרת השלישית, ואחריו המילים המוזרות 'אל נא'; חלק רביעי שתבניתו חופשית, המסתיים תמיד, משום מה, במילה 'קדוש'; חלק חמישי שבפיוטי יניי הוא ה'עשירייה', פיוט בעל אקרוסטיכון קטוע של עשר אותיות בלבד, ואחריו תפילה הפותחת 'אל נא לעולם תוערץ' וסיבת הופעתה אינה ברורה; ובהמשך קבוצת פיוטים המכונים 'רהיטים', הכתובים  מסיבה כלשהי בתבניות סטראוטיפיות ייחודיות; ואין אלו אלא מקצת מן התמיהות העולות מן הקדושתאות של יניי וחבריו. הדיונים בספר מוקדשים להצעת פתרונות לכל השאלות הללו ולאחרות, תוך חשיפת שרידי קדושתאות שקדמו ליניי, ומתוך העיון בהן – חתירה להצבת מודל התפתחותי רצוף ומובנה של הקדושתא, מראשיתה ועד להופעתה המורכבת בימי יניי ור' אלעזר בירבי קליר. לתיאור התפתחות הקדושתא, על כל חלקיה – כולל אלו שאחרי הקדושה – מוקדש השער הראשון והמקיף ביותר שבספר. מטבע הדברים, שער זה דן בפיוטים בעיקר מן הזווית התבניתית, שכן רק היא מאפשרת את המבט ההתפתחותי הכולל. אבל כבסיס לדיונים התבניתיים נדפסים בשער זה פיוטים רבים מאוד, חלקם הגדול קדם-קלסיים (מן התקופה שלפני ימי יניי, תקופה שבה עדיין לא השתמשו בחריזה). לצדם נדפסים גם פיוטים קלסיים, מחורזים, של יניי וחבריו, ובמקרים ספורים אפילו פיוטים מתקופות מאוחרות יותר. השער השני בספר ממוקד בפייטן מרכזי אחד: ר' אלעזר בירבי קליר, הפורה שבפייטנים הקלסיים בארץ ישראל, ואשר פיוטיו הגיעו לאירופה וחלקם נאמרים בבתי כנסת אשכנזיים ואיטלקיים עד היום. הקדושתאות של ר' אלעזר בירבי קליר מגוונות בתבניותיהן ובסגנונותיהן הרבה יותר מאלו של יניי, והשער מוקדש לניתוח היצירות הללו תוך ניסיון למפותן ולציין בהן מוקדם ומאוחר. על בסיס עיון תבניתי מפורט נבנית הקומה הגבוהה יותר של העיון הסגנוני, ומצטייר נתיבו הספרותי של המשורר הגדול. מתברר שבתחילת דרכו הוא היה מושפע באופן מכריע מיצירותיו של יניי, ואט אט הוא סלל לו דרכים משלו: בתחילה הוא נע לעבר סתימות גדלה והולכת של הטקסט, אך יצירתו המאוחרת והבשלה הפכה לשירה לירית זכה, הנעימה גם לאוזנו של הקורא המודרני. השער השלישי מתנתק מהעיונים התבניתיים ובא להציע כיווני מחקר נוספים. שער זה קצר, ואין בו אלא פתחים לכיוונים חדשים של עיון בפיוטים. הוא ממוקד קודם כול בתכנים ובדרכי התארגנותם בקדושתא, אבל עובר גם לשאלות של בניית הקדושתא כקומפוזיציה שלמה, מתוך הצבעה על קשיים שונים שעמדו לפני הפייטנים ועל פתרונותיהם הספרותיים המנותחים בהרחבה. במרכז שער זה עומד דווקא יניי, אבל באות בו הערות גם על פייטנים אחרים. כיווני המחקר העולים בו חדשים ברובם, ויש לקוות שהם יפרו את המחקר ויאפשרו ללמוד את הפיוטים מזוויות פחות מקובלות. לאורך כל הספר מודגמים הדברים מתוך הפיוטים עצמם. יותר ממאתיים וחמישים פיוטים נדפסים בספר, ומתוכם כמאה ושלושים פיוטים נדפסים בו לראשונה. רוב הפיוטים הללו שייכים לשכבות היותר קדומות של הפיוט העברי, והבאתם כאן חושפת את מלוא תרומתן של השכבות הללו לחקר תולדות הקדושתא. גם פיוטים שנדפסו בעבר נלקטו לעתים מתוך פרסומים נידחים מאוד, חלקם אף ללא ניקוד או ביאור. מובן שכל הפיוטים הללו נבדקו מחדש על פי כתבי היד. כאשר הובאו לשם הדגמה קטעים מפיוטי יניי, נבחרו במידת האפשר דווקא קטעים שאינם כלולים במהדורות פיוטיו, והספר תורם אפוא חומר חדש ורב ערך גם לקורפוס של פיוטי יניי. ביסוד הספר כולו עומד עיון במאות כתבי יד, רובם מן הגניזה הקהירית, ואלו מעניקים לעיון בסיס טקסטואלי רחב ומוצק. הספר נועד בראש ובראשונה לחוקרים, אבל גם המתעניינים בפיוט ובתולדותיו שאינם אנשי מחקר יוכלו להיחשף דרכו לאוצר גדול של פיוטים קדומים, אשר ביניהם מסתתרים קטעים מרהיבים ביופיים הרואים כאן אור לראשונה.  

כינוס פיוטים מן הגניזה במהדורות מקיפות נעשה, בדרך כלל, מתוך ניסיון לאסוף תחת קורת גג אחת את כלל יצירותיו של פייטן זה או אחר. בספר זה מכונסים הפיוטים על פי סוגם ולא על פי מחברם. השבעתות לשבתות רגילות, ובמיוחד אלו המוקדשות לקריאות התורה שלכל שבת ושבת הן מן הצנועות שבסוגי הפיוטים. לאחר שנאספו כל השבעתות התברר שדווקא סוג צנוע זה זכה לחיים ארוכים: המחזורים השונים הנדפסים כאן משקפים תקופות שמאות שנים מפרידות ביניהן ויש בהם כדי ללמד על איפיונים חשובים ונקודות מפנה משמעותיות בתולדות הפיוט העברי.

מנחת שי לר' ידידיה שלמה רפאל נורצי הוא חיבור העוסק בצורתן, בניקודן ובמסורתן של תיבות המקרא כסדר הכתובים, ומטרתו לברר וללבן את גרסאות המקרא בענייני כתיב, ניקוד וטעמים ולקבוע את הנוסח המבורר והנקי משגיאות. החיבור משמש היום לנזקקים לו על פי הנדפס במקראות גדולות שבהם הובאו החלקים המתאימים אחרי כל ספר מספרי התנ"ך. התוספות למנחת שי משלים את הפרסום של מנחת שי על התורה.

מהדורה מדעית ומבוארת ("מהדורת רייזר") ספר זה מביא את דרשותיו של ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, שנדרשו במהלך שנות השואה (ת"ש-תש"ב) בגטו ורשה, על פי כתב ידו אשר שמור במכון היהודי ההיסטורי בוורשה. קובץ הדרשות נמסר ב'שנות הזעם', כלשונו של האדמו"ר, לארכיון המחתרתי 'עונג שבת' בראשותו של ד"ר עמנואל רינגבלום, הוטמן בכד חלב ונמצא לאחר השואה. כתב היד פוענח מחדש ויוצא כאן לאור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות. האדמו"ר הגיה את דרשותיו מספר פעמים, מחק והוסיף, וצירף הערות בגוף הדרשות ובשולי הגיליון. מהדורה זו עוקבת אחר השינויים הללו ומציגה את שכבותיהם השונות שנכתבו בזמנים שונים במהלך השואה.  

פיוטי ר' פינחס הכהן המכונסים לראשונה בספר שלפנינו מציגים את שרידי שירתו של אחד מגדולי פייטניינו הקדומים שעמדו בארץ ישראל. שירי ר' פינחס המתפרסמים בספר, אוצרים בקרבם שפע של ידיעות על עולמם הרוחני של בני זמנו ומקומו. הם משמרים דברי מדרש שלא נודעו עד כה, ומלמדים על שימושי לשון שטרם נרשמו ועל הלכות ומנהגים שנשכחו מלב. הגניזה היא שהעניקה לנו את היכולת להעריך את גודל היצירה הזאת בכמות ובאיכות. הפיוטים שבספר נלקטו מתוך מאות קרעים של קטעי גניזה הפזורים בספריות שונות ברחבי העולם.

תוכן עניינים ופתח הדבר. בדורות קדומים עוטרו תפילות בית הכנסת בכל קהילות ישראל בפיוטים רבים, הן במועדים והן בשבתות רבות במשך השנה. כתבי היד משמרים אלפי פיוטים שרק מקצתם ידועים היום, וחלקם לא נדפס עד ימינו. בספר זה נאספו למעלה ממאתיים פיוטים אותם נהגו בני מנהגי אשכנז וצפון צרפת לומר בשבת חתן ובשבת שאירעה בה ברית מילה. עשרות פייטנים כתבו פיוטים למאורעות חגיגיים אלה. רוב הפיוטים נכתבו בידי פייטנים שהיו בני אשכנז וצרפת (בין המאה האחת עשרה והמאה הארבע עשרה), אך יש ביניהם גם פיוטים שמקורם בארץ ישראל, באיטליה ובספרד. חלק מהיצירות נכתבו לרגל השמחות המשפחתיות של הפייטנים עצמם. מלבד הסוגים הנפוצים של הפיוט האשכנזי (יוצר, אופן וזולת), מיוצגים באוסף שלפנינו סוגי פיוט רבים שאינם רגילים (מקצתם על פי דוגמאות מפיוטי ספרד) – ניכר שבשבתות שיש בהן שמחות משפחתיות רצו פייטני אשכנז וצרפת לשלב פיוטים במקומות רבים ומגוונים בסדר התפילה. ביחוד ניכרת חטיבה גדולה של פיוטים שנאמרו סביב עליית החתן לתורה בשבת חתן: פיוטי רשות לעליית החתן ולעליות השושבינים, שירים לחתן לאחר עלייתו לתורה, פיוטים סביב קריאת פסוקי פרשת 'ואברהם זקן' (קריאה שנוהגת בימינו לכבוד החתן בבתי כנסת של עדות המזרח, ונהגה לפנים גם באשכנז), ופיוטי 'מי שבירך'. כמה פיוטים נכתבו בארמית. לספר צורפו גם פיוטים שנהגו לאומרם (לאו דווקא בשבת) סביב טקסי החתונה וברית המילה עצמם, וכן פיוטים שיועדו לברכת המזון של הסעודות החגיגיות שנערכו לכבוד הנישואין וברית המילה. פייטני אשכנז היו תלמידי חכמים מובהקים, והם שילבו בפיוטיהם בהרחבה גדולה דברי אגדה מספרות התלמוד והמדרש. את כינוס פיוטי שבתות השנה של קהילות אשכנז וצרפת התחיל פרופ' יונה פרנקל זכרונו לברכה, כהמשך למהדורת מחזור אשכנז לשלושת הרגלים שהוציא לאור ולמחזורי ד"ר דניאל גולדשמידט לימים הנוראים. הכרך של פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה הוא הראשון בסדרה המיועדת להוציא לאור את פיוטי כל שבתות השנה שנהגו בארצות אשכנז ובצרפת. חוקר הפיוט ד"ר גבריאל וסרמן השלים את עבודת המחקר של כרך זה, הכוללת איסוף של שינויי נוסח מעשרות רבות של כתבי יד וכתיבת ביאור מפורט לפיוטים. לספר צורף גם מבוא גדול, הסוקר בין היתר את כל הפיוטים לסוגיהם, ועוקב אחר התפתחות מנהגי אמירתם בקהילות השונות במשך הדורות. אברהם פרנקל הוסיף למבוא תיאור של מנהגי החתונה וברית המילה באשכנז ובצרפת, זאת על פי ספרות המנהגים ועל פי סידורי קהילות אשכנז וצרפת.

מדעי היהדות 52 (2017) לצפייה בתוכן העניינים המלא לצפייה בתקצירים