כשנות אלף מונח היה חיבור הדקדוק של רב סעדיה גאון, נסתר ועלום מעין רואה, ואף שמקצת החכמים שמעו את שמעו, את תוכנו לאשורו לא ידעו. והנה, מאה שנים לאחר שנתגלה החיבור לראשונה בידי א”א הרכבי, באים אנו לגאול את החיבור ולהציגו קבל עם ועדה. ספר הדקדוק שלו מעשה ראשונים הוא ולא קדמו אדם בדקדוק העברי. לאחר שנתגלה עיקרו של החיבור בכתב יד אחד המחזיק את רובו, נתגלו קטעי גניזה אחרים. עד ימינו עדיין אין כל החיבור בידינו. השאלה העומדת במצב זה האם ראוי להמתין בהכנת מהדורה מדעית עד שיהא כל החיבור בשלמותו בידנו או שמא יש לההדיר את שנמצא בעין בעת הזאת. בחרנו בדרך השנייה משום חשיבות משנתו הדקדוקית של רס”ג ומשום שפרסום כל החלקים הידועים מחיבורו עשוי לעורר את החוקרים לפקוח עין ולבקש קטעים נוספים, אף יקל עליהם לזהות חלקים אחרים מן החיבור.
