‘קדושתא’ היא מערכת פיוטים לתפילת עמידה, המתרחבת לכבוד אמירת הקדושה ומונה חלקים רבים ומורכבים. ראשיתה בארץ ישראל, במאה הרביעית או החמישית. לפנינו היא עומדת לראשונה כקומפוזיציה בנויה בעלת חוקים סדורים ומורכבים ביצירתו של הפייטן יניי, בן אמצע המאה השישית, רבו של ר’ אלעזר בירבי קליר (המכונה בפי העם ‘הקליר’). כפי שהיא מופיעה לפנינו במאות יצירות של יניי והבאים אחריו, צופנת הקדושתא סודות רבים: שרשרות הפסוקים מסתוריות מלוות את חלקיה הראשונים; פסוק קבוע המסיים את השרשרת השלישית, ואחריו המילים המוזרות ‘אל נא’; חלק רביעי שתבניתו חופשית, המסתיים תמיד, משום מה, במילה ‘קדוש’; חלק חמישי שבפיוטי יניי הוא ה’עשירייה’, פיוט בעל אקרוסטיכון קטוע של עשר אותיות בלבד, ואחריו תפילה הפותחת ‘אל נא לעולם תוערץ’ וסיבת הופעתה אינה ברורה; ובהמשך קבוצת פיוטים המכונים ‘רהיטים’, הכתובים מסיבה כלשהי בתבניות סטראוטיפיות ייחודיות; ואין אלו אלא מקצת מן התמיהות העולות מן הקדושתאות של יניי וחבריו. הדיונים בספר מוקדשים להצעת פתרונות לכל השאלות הללו ולאחרות, תוך חשיפת שרידי קדושתאות שקדמו ליניי, ומתוך העיון בהן – חתירה להצבת מודל התפתחותי רצוף ומובנה של הקדושתא, מראשיתה ועד להופעתה המורכבת בימי יניי ור’ אלעזר בירבי קליר.
לתיאור התפתחות הקדושתא, על כל חלקיה – כולל אלו שאחרי הקדושה – מוקדש השער הראשון והמקיף ביותר שבספר. מטבע הדברים, שער זה דן בפיוטים בעיקר מן הזווית התבניתית, שכן רק היא מאפשרת את המבט ההתפתחותי הכולל. אבל כבסיס לדיונים התבניתיים נדפסים בשער זה פיוטים רבים מאוד, חלקם הגדול קדם-קלסיים (מן התקופה שלפני ימי יניי, תקופה שבה עדיין לא השתמשו בחריזה). לצדם נדפסים גם פיוטים קלסיים, מחורזים, של יניי וחבריו, ובמקרים ספורים אפילו פיוטים מתקופות מאוחרות יותר.
השער השני בספר ממוקד בפייטן מרכזי אחד: ר’ אלעזר בירבי קליר, הפורה שבפייטנים הקלסיים בארץ ישראל, ואשר פיוטיו הגיעו לאירופה וחלקם נאמרים בבתי כנסת אשכנזיים ואיטלקיים עד היום. הקדושתאות של ר’ אלעזר בירבי קליר מגוונות בתבניותיהן ובסגנונותיהן הרבה יותר מאלו של יניי, והשער מוקדש לניתוח היצירות הללו תוך ניסיון למפותן ולציין בהן מוקדם ומאוחר. על בסיס עיון תבניתי מפורט נבנית הקומה הגבוהה יותר של העיון הסגנוני, ומצטייר נתיבו הספרותי של המשורר הגדול. מתברר שבתחילת דרכו הוא היה מושפע באופן מכריע מיצירותיו של יניי, ואט אט הוא סלל לו דרכים משלו: בתחילה הוא נע לעבר סתימות גדלה והולכת של הטקסט, אך יצירתו המאוחרת והבשלה הפכה לשירה לירית זכה, הנעימה גם לאוזנו של הקורא המודרני.
השער השלישי מתנתק מהעיונים התבניתיים ובא להציע כיווני מחקר נוספים. שער זה קצר, ואין בו אלא פתחים לכיוונים חדשים של עיון בפיוטים. הוא ממוקד קודם כול בתכנים ובדרכי התארגנותם בקדושתא, אבל עובר גם לשאלות של בניית הקדושתא כקומפוזיציה שלמה, מתוך הצבעה על קשיים שונים שעמדו לפני הפייטנים ועל פתרונותיהם הספרותיים המנותחים בהרחבה. במרכז שער זה עומד דווקא יניי, אבל באות בו הערות גם על פייטנים אחרים. כיווני המחקר העולים בו חדשים ברובם, ויש לקוות שהם יפרו את המחקר ויאפשרו ללמוד את הפיוטים מזוויות פחות מקובלות.
לאורך כל הספר מודגמים הדברים מתוך הפיוטים עצמם. יותר ממאתיים וחמישים פיוטים נדפסים בספר, ומתוכם כמאה ושלושים פיוטים נדפסים בו לראשונה. רוב הפיוטים הללו שייכים לשכבות היותר קדומות של הפיוט העברי, והבאתם כאן חושפת את מלוא תרומתן של השכבות הללו לחקר תולדות הקדושתא. גם פיוטים שנדפסו בעבר נלקטו לעתים מתוך פרסומים נידחים מאוד, חלקם אף ללא ניקוד או ביאור. מובן שכל הפיוטים הללו נבדקו מחדש על פי כתבי היד. כאשר הובאו לשם הדגמה קטעים מפיוטי יניי, נבחרו במידת האפשר דווקא קטעים שאינם כלולים במהדורות פיוטיו, והספר תורם אפוא חומר חדש ורב ערך גם לקורפוס של פיוטי יניי. ביסוד הספר כולו עומד עיון במאות כתבי יד, רובם מן הגניזה הקהירית, ואלו מעניקים לעיון בסיס טקסטואלי רחב ומוצק.
הספר נועד בראש ובראשונה לחוקרים, אבל גם המתעניינים בפיוט ובתולדותיו שאינם אנשי מחקר יוכלו להיחשף דרכו לאוצר גדול של פיוטים קדומים, אשר ביניהם מסתתרים קטעים מרהיבים ביופיים הרואים כאן אור לראשונה.
